הכירו את הכותבת האנונימית בסטאק שמביאה בהירות על נושאי מין לאחר גירושין

לאחר יותר מעשור של נישואים שהוגדרו כ”לא מקיימים יחסי מין” ו”אנרגיה נמוגה,” לורטה הגיעה לגיל הארבעים פלוס והפנימה שהחשק המיני שלה לא מת, אלא פשוט חבש בתוך עשור של אמהות ויחסים שכבר איבדו את המנוע שלהם. כמו נשים רבות, היא מצאה את עצמה עומדת בפני צומת דרכים: להישאר בנוחות של נישואין מתים שבהם ההתרגשות נמוגה, או לקחת סיכון ולעבור הלאה, אל הלא נודע.

והיא בחרה לקפוץ למים. כיום, בזמן שהיא מטפלת במשותף בשני ילדיה, היא מנסה למצוא את הדרך להכיר מחדש, מבלי שהחיים הפרטיים שלה יפגעו בתפקיד כאמא. כדי להכניס סדר ולנסות להבין את המציאות הבלתי צפויה של פרק חדש זה, היא הקימה בלוג אנונימי ב-Substack בשם To the Bed. בכתיבתה תחת השם Loretta (שהיא מחווה לדמות לורטה קסטוריני מMoonstruck), היא מתעדת את רגעי השיא של ההיכרות והאינטימיות החדשה, וגם את המראות של בעיות פרקטיות שנושאות עימן הגירושין – והקוראים משתוקקים לכל זה. סיפוריה זכו לאורח חיים של מעל ל-3,700 מנויים.

לורטה סיימה עם השקר שבנוגע לנשים שהחברה מחייבת אותן להקריב את חושניותן למען מסלול משותף. בין אם היא מסתירה קופסאות קונדומים בארונות גבוהים, או משתמשת במצב “אנונימי” באפליקציות כדי להימנע משיוך שכנים, היא מציגה מבט מרענן וישיר על ההכרה מחדש של הגוף ושל המיניות האישית.

SheKnows: נראה שאת בוחרת לתעד את המסע הזה בפומבי (על אף שהאנונימיות שמורה) ב-Substack. רוב האנשים היו שומרים על הסיפורים האלה ביומנים פרטיים, אך את משתפת את הפרטים הלא מושדרים עם זרים. מה הדחף שלך לשתף את חוויותיך הפרטיות עם הציבור?

לורטה: כשיצאתי להכיר אנשים, חברותיי – שהן נשואות וגם גרושות – ביקשו את כל הפרטים הקשים. אין ספק שהגירושין חוו תקופה חדשה, ורבות מתוכנן רוצות לדעת איך זה לחיות מחדש. יש היום הרבה כתיבה על אתגרי ההיכרויות, אפילו בגיל ביניים, אבל לא ראיתי הרבה שוסס על הפרטים המיניים. ההחלטה לשתף בחוויות שלי, הטובות והלא טובות, משמשת אותי גם ללמידה על עצמי ועל גברים – וגם עוזרת לקוראים להבין את העולם הזה מנקודת מבטי.

SheKnows: כפני נשים, אנחנו מחונכות לנתב את הצרכים של אחרים לפני שלנו, אפילו אם זה בא על חשבון צרכינו העצמיים. זה במיוחד נכון לגבי אמהות. את מתארת כיצד ההיכרויות כיום שונה מבעבר, ומה היה הדבר המפתיע והמשמח ביותר שהרגשת באינטימיות בגיל הזה? האם יש תחושת ביטחון או חופש חדש שלא הייתה קיימת לפני ההורות?

לורטה: החופש הכי גדול עבורי כעת הוא שאני לא מחפשת שותף לחיים, או אפילו זוג ממושך. בגיל 20 הייתי שוקלת אם לבחור מישהו שיכול לתמוך כלכלית במשפחה, שיהיה אב טוב, חכם ומרשים. היום, אני לא אכפת לי ממדים אלה – זה מרגיע מאוד. אני רוצה להכיר גברים סקסיים, נדיבים, בעלי איכויות רגשיות – וללמוד מהם דברים. לא אכפת לי אם הם קצרים, גבוהים, עשירים או עניים, חכמים או בינוניים.

>עוד דבר משמעותי שהשתנה הוא שאינני מתרגשת אם הגבר לא נשאר לצדי. בעבר, כשהייתי מתאהבת בבן זוג לעתיד, הייתי עסוקה בלנסות להרשים בעשיית כל מה שאפשר כדי שיראה שאני מתאימה – לבשל טוב, שיקול דעת, חכמה, לא תובענית, נדיבה. תמיד הייתי מנסה לכבוש, אבל היום אני מרגישה הרבה יותר חופשיה. אין לנו טיימר פנימי שמתפקע, ואני לא זקוקה לשותף קבוע. אם אני מרגישה שאני יותר מדי עבור מישהו, או שהוא רוצה שאבשל יותר – זה כנראה לא מתאים לי. יאללה, לחפש מישהו אחר.

SheKnows: יש עדיין סטיגמה תרבותית שיש לה נשים שמחליטות להעז ולפרוץ את הגבולות, במיוחד לאחר שהפכו לאימהות. אז איך את מתמודדת עם הרגשות של אשמה או שיפוטיות שמגיעות לפעמים? איך מייצבים את הגבול בין היות אמא מסורה לבין חופש והנאה אישית?

לורטה: בהתחלה, זה היה נושא משמעותי עבורי. החברה שלנו מכתיבה שנשים שאמהות צריך להקריב את התשוקה והגוף שלהן למען הילדים. זה מקובע במסרים שהן לא אמורות לטפל בצרכים שלהן, לשעות פרטיות, או לחופשים. מי שמחפש חוויות כсо-אמהות, נחשבת לבעייתית, אנוכית. כשיצאתי לראשונה למין אחרי הגירושין, מישהו שאל אותי: “ומה עם הרגשות של הילדים על כך שאת כל כך רעבה לסקס?” – וזה בדיוק מראה את ההתחבטויות המגדריות האלו. אך מה שהבנתי זה שהמסרים האלה מקבעים נשים versus גברים. הם חלק מתרבות שמנסה לשלוט בנשים ולשדרג את החופש של הגברים. והם לא תמיד הגיוניים – סקס אינו רק עבור עצמך, אלא גם לחיבור עמוק עם אחרים. אז קיבלתי את ההחלטה לקחת שליטה, ולהתעלם מהנורמות הללו. המושג “זונה” הוא לא עלבון, ואם מישהו מנסה לתקוע לי את זה, אני לא אל תיתן לזה לרחף מעל ראשי.

SheKnows: במהלך שיחת ההיכרות שלנו, הזכרת שאת נוהגת לשמור על הפרדה בין “לורטה” ל”אמא”— כמו להשתמש במסכי פרטיות ובתיקיות סודיות באפליקציות כדי להגן על פרטיותך. מהם הטיפים החשובים שלך בנושא ניהול פרטיות במציאות חיים עם ילדים סקרנים בבית?

לורטה: זה מעניין: אני לא רוצה להופיע בפומבי עם חיי המין שלי בפני הילדים, אך גם לא רוצה לשקר אם הם ישאלו, אז עד היום לא שוחחתי על זה באופן גלוי, אך גם לא הסתגרתי. לפני זמן מה שאלתי את האנתרופוגית שלי אם עליי להיכנס לשיחה איתם — והיא אמרה שלא. הילדים שלי מאוד פתוחים וסקרנים, והיא טענה שהם יפנו אלי כשירצו לדעת, אבל לרוב הם פשוט לא מעוניינים לדעת את כל הפרטים על חיי המין של ההורים. כדי להגן עליהם, אני שומרת את התמונות המיניות שלי ושל הגברים שאני יוצאת איתם בתיקיות סודיות, ומאזנת שיחות WhatsApp הסגורות שלי, עם מסך פרטיות על הטלפון. אני מתכננת את התאריכים לבקרים בהם אני לא במשמורת, ומנקה אחר כך (רצה זה שזולג, גם בלי ששמים לב). כמו כן, אני מסתירה את קופסת הקונדומים שלי על מדף גבוה כדי שלא יראו אותם בקלות.

SheKnows: נושא ההורות המשותפת מוסיף שכבה מורכבת על ההיכרות. הזכרת שהסכמת עם בעלך לשמור על כך שהילדים לא יכירו אנשים חדשים אלא אם זה מאוד רציני. איך ניהלת שיחה זו איתו, ומה הטיפים שלך לאבות ואמהות שמנסים להציב גבולות ולשמור על הרחקות נכונות מבחינה רגשית ומעשית?

לורטה: זה היה שיח מאוד טבעי ואורגני, למעשה אולי אני זו שהצבעתי על זה ראשון! במהלך תהליך הגירושין, שנינו שידרנו את דאגתנו לילדים והודינו שהצגת אנשים שונים עלולה לבלבל או להטריד אותם. לכן החלטנו שלא נציג בפניהם שותפים רומנטיים עד שניצור קשר רציני במשך כמה חודשים, וגם שנעדכן זה את זה מראש לפני שנציג בפניהם מישהו. זה נעשה כדי למנוע הפתעות מצערות כמו “אבא הראה לנו את חברתו קייט היום”. חשיבה מראש על מקרים עתידיים, אפילו הקשים, היא המפתח להיערכות נכונה ולשמירת הגבולות בין ההורים לילדים. כך ניתן להימנע ממצבים לא נוחים ומעצבן

טיפים שלי להורים משותפים: לשקול במחשבה תחילה תרחישים עתידיים – גם כאלה שיהיו לא נוחים – ולתכנן שיחות והגדרות גבולות שימנעו מצבים בלתי רצויים. זה יכול לשפר את היחסים ולהגן על כל הצדדים.

SheKnows: אחרי יותר מעשור של זוגיות מונוגמית, איך את מתמודדת עם חששות כשאת פותחת פרופיל באפליקציות היכרויות? איך שומרים על בטיחות ושפיות כשהתחלת לגלוש באפליקציות?

לורטה: התחלתי בקטן: יצירת פרופיל לא ציבורי, והסתכלות בלבד — “סקרנות מהצד”. באפליקציות כמו Feeld וטינדר, זה נקרא “Incognito”, וזה אפשרות מצוינת לחקור מבלי לחשוף כלום. אם “מחבבת” מישהו ומקבלת תגובה הדדית, פרופיל שלי הופך להיות גלוי. אני ממליצה לכתוב בפרופילים במפורש שאולי אני לא מוכנה עדיין לפגישות, ושאני רק רוצה לדבר ולהכיר, כגון: “אני חדשה באפליקציות, ואולי לא אהיה מוכנה לצאת עדיין, אבל אשמח לשוחח”. בנוסף, חשוב להגדיר גבולות וצרכים, כמו שאף פעם לא מוותרים על קונדומים, כדי לסנן אנשים גרועים. תמיד ניתן לבטל היכרויות או לחסום מישהו שמרגיש לא נעים.

בכלל, זה לא פשוט להיות באפליקציות, ולעיתים זה גם מתסכל—את עלולה להסתנן, להראות מסתכלת ומקדימה, ואולי אפילו להיתקל באנשים שלא רצויים, אבל החלק הטוב הוא שכבר תוך כמה דקות אפשר ללמוד על מישהו הרבה—כמה סקרן הוא, כמה אכפתי, ואפשר להתרשם מאוד מהר כשהשיחות מתקדמות.

SheKnows: רבים מדברים על איך כאבים, יובש או סימני דיספוריה יכולים להצביע על בעיות גופניות, אך לעיתים גם ההבדל הוא עמוק יותר—בעבר חשבת שהחשק שלך פשוט נעלם לפני הגירושין, וזו חוויה שמוכרת להרבה נשים. מה תרצי לומר לקוראות שמתמודדות עם נישואים ללא אהבה, ואם רחל מיואשת שמבינה שהחלק הרומנטי בחיים שלה נגמר, כדי לעודד שפעילות ומדיטציה יש סיכוי שתחזרו?

לורטה: בתוך הנישואין, אכן הייתי משכנעת את עצמי שאני חסרת חוש מיני. החשק של בן הזוג שלי היה גדול יותר משלי, והוא תמיד טען שהחשק הנמוך שלי הוא כשלון מצידי, ולא בעיה משותפת. אבל כשהתחלנו בתהליך הגירושין, החשק חזר להתעורר במלוא עוצמתו. הייתי בהלם – לא שנאה או לא רציתי את זה, פשוט לא רציתי אותו יותר. יש סיבות רבות שיכולות להוביל לכך, ובעיקר מדובר בחוסר חיבור רגשי עז. מה שאומר שאם את מרגישה שאין לך חשק, זה לא אומר שהוא לא יכול לחזור. זה אומר אולי שיש לה מקום לטפל בבעיות עמוקות יותר, ועם הזמן, זה בהחלט יכול לחזור בחזרה, אך חשוב להיות מוכנה לגל גדול של רגשות ומשהו מעניין מאוד שיקרה כשזה יקרה.